מה זה עיבוד לידה?


בתחילת דרכי כדולה, השאלה הנפוצה ביותר שהופנתה אלי היתה ״מה זה דולה?״. היום , 18 שנה מאוחר יותר, נדיר שמישהו לא יודע מה זה דולה, קופות החולים נותנות החזרים על ליווי דולה ויש אפילו מערכונים על דולות. אני מרגישה שתהליך דומה קורה עכשיו, סוף סוף, לגבי עיבוד לידה והשאלה הכי נפוצה שמופנית אלי היא ״מה זה עיבוד לידה?״

אז מה זה עיבוד לידה?

מפגש לעיבוד לידה נועד לאפשר הסתכלות על חוויית הלידה מתוך מטרה להקל על תחושות לא טובות, מועקה או השלכות שונות על חיי היומיום ו/או על היריון ולידה נוספים. ישנן גישות שונות ומגוונות לעיבוד לידה, דרך הגוף, דרך אמנות, דרך טיפול התנהגותי קוגניטיבי ועוד, וכולן מכוונות לסייע להשאיר את הטראומה או התחושות המכבידות מאחור ולהמשיך הלאה, בתחושה קלה יותר.

בגישת עלמא ההתמקדות היא בנראטיב, בפרשנות, במשמעות שכל אדם מייחס למה שקרה בלידה, בין אם מדובר ביולדת עצמה, בבן/בת הזוג או באנשי הצוות.
למעשה לא קיים רק סיפור לידה אחד. סיפור הלידה שחווינו משתנה כל הזמן, בהתאם להשתנות שלנו ולדברים נוספים שקורים בחיינו וצובעים בצורה שונה גם את מה שקרה בעבר.
מיד אחרי לידה עדיין אין ׳סיפור לידה׳ מקובע. לפעמים ממש קשה למצוא את המילים שמתארות חוויה כל כך חזקה ואינטנסיבית. מאוחר יותר מתהווה הסיפור וגם לו גירסאות שונות – הסיפור הרפואי שכולל זמנים, התקדמות של פתיחה ופרטים רפואיים אחרים, הסיפור החברתי שמתאים להעלאה בקבוצה בפייסבוק וגם הסיפור הפנימי, שקשה יותר לחלוק לפעמים.

אמונה רווחת היא שלידה קשה הינה גזירת גורל, שתמשיך ללוות אותך כל החיים. כיוון שאת מה שקרה לא ניתן לשנות, א.נשים מתקשים להאמין שיש באמת מה לעשות בדיעבד, לא כל שכן ששינוי משמעותי יכול להתרחש במפגש יחיד.

אמונה הפוכה, אבל רווחת לא פחות, היא שכדי להחלים נפשית מלידה קשה צריך פשוט לספר את סיפור הלידה שוב ושוב ושוב. לפעמים יכולה באמת להיות הקלה גדולה מעצם הפורקן והשיתוף, בייחוד אם את מספרת אותו לאוזניים אוהדות ובלתי שיפוטיות, אבל הרבה פעמים החזרה רק מחזקת עוד ועוד את נקודת המבט המכאיבה על מה שקרה.

גישת עלמא מבוססת על ההבנה שהמקור לתחושות הקשות, שממשיכות ללוות אותך אחרי הלידה, אינו רק מה שקרה בלידה עצמה, אלא המשמעות שאת מייחסת לכך וההשלכות על החיים שלך עכשיו.
כל מי שעוסקת בעיבוד לידה מופתעת לגלות את הקשר המורכב שקיים בין נתוני הלידה ׳היבשים׳ לבין החוויה הסובייקטיבית. ניתן לצאת מלידה קשה ומסובכת בתחושות טובות, ומצד שני לחוות תחושות מורכבות וקשות בעקבות לידה ש׳על הנייר׳ הכל בה היה חלק וטוב. החוויה הסובייקטיבית של הלידה והפרשנות האישית שלך למה שקרה הם המוקד של מפגש עלמא.
כאן גם טמון המפתח לשינוי – אין אפשרות לחזור אחורה ולשנות את מה שקרה, אבל יש בהחלט אפשרות לשנות את הפרשנות הסובייקטיבית. גם ממרחק של חודשים ושנים מהלידה עצמה. בעזרת שינוי הפרשנות אנחנו מבינים את העבר אחרת ומשנים את המשמעות המיוחסת לו, ובעקבות כך את ההשפעות שלו על ההווה ועל העתיד שלנו.

תחושות של ׳הגוף שלי בגד בי׳, ׳נכשלתי׳, ׳אני אמא לא טובה׳, ׳המערכת הרפואית גרמה לי עוול׳ או ׳הייתי כל כך לבד׳ חוזרות שוב ושוב ושוב בסיפורי הלידה שאני שומעת.
אנחנו לוקחים את מושגי הכישלון וההצלחה מהתרבות של ימינו ומכילים אותם על לידה. על רגע ההגעה של נשמה לעולם ורגע הולדתה של אמא. הולדתו של אבא. צורת התייחסות זו זוכה לעידוד רב בתרבות הלידה הנוכחית והתנועה החשובה ללידה טבעית, שברכותיה מרובות, טומנת בחובה גם זרעים של אשמה וטראומה.
אמירות מחזקות כדוגמת ׳הגוף שלך יודע ללדת׳, ׳ידע זה כוח׳ או ׳העיקר שאת בריאה והוא בריא׳ הן אמירות שיש בהן אמת, אבל המוחלטות שלהן אינה אוחזת בתוכה את המורכבות של לידות ושל החיים. הגוף שלנו יודע ללדת, וגם זקוק לפעמים לעזרה. ידע בהחלט יכול לתת ביטחון וכוח וגם לפעמים אינו יכול להציל מחוסר אונים. וכן, העיקר שאת בריאה והוא בריא, וגם הנפש חשובה וצריכה מקום.

בעיבוד לידה בגישת עלמא מדובר על פי רוב במפגש יחיד, בן שעה-שעה וחצי, שבמהלכו, בעזרת שלבי התבוננות מובְנים שאנחנו מכנים ה׳מפה׳, היולדת/מלווה/איש מקצוע יכולים לזהות יותר במדויק את לב המצוקה שלהם ולגלות בתוכם נקודת מבט אחרת, מרפאה.
התודעה יכולה להיות תקועה במשך חודשים ושנים על סיפור מכאיב, על פרשנות מכבידה, עד שקשה כבר לדמיין שקיימת בכלל אפשרות אחרת. תפקידה של מנחת עלמא הוא לאפשר לך לראות שבמקום שנדמה חסר-מוצא יש בעצם דלת. דלת שהייתה שם כל הזמן, בתוכך, אבל לא יכולת להבחין בה.

עלמא: עיבוד לידה מרפא. לגלות שהדלת פתוחה